הלכה: עַל שָׁלשׁ עֲבֵרוֹת הַנָּשִׁים מֵיתוֹת כול'. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. יְלָדוֹת. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. יוֹלְדוֹת. מָאן דָּמַר. יְלָדוֹת. תַּנֵּי בְשֵׁם רִבִּי יוּדָה. בָּעֲוֹן הַנְּדָרִים הַבָּנִים מֵתִים. וּמַה טַעֲמָא. לַשָּׁוְא֙ הִכֵּ֣יתִי אֶת בְּנֵיכֶ֔ם. וּמָאן דָּמַר. יוֹלְדוֹת. מִיכָּן שֶׁאֵין הַשָּׂטָן מְקַטְרֵג אֶלָּא בְשָׁעַת סַכָּנָה.
Pnei Moshe (non traduit)
לשוא הכיתי את בניכם. על עסקי שוא ששיקרו ולא קיימו נדריהם:
גמ' אית תניי תני מתות ילדות וכו'. ולמ''ד ילדות שמתות על ג' עבירות הללו א''כ לא ס''ל שבעון נדרים מתה אשתו של אדם אלא כדתני בשם ר' יודה בעון נדרים הבנים של אדם מתים:
משנה: 19b עַל שָׁלשׁ עֲבֵרוֹת הַנָּשִׁים מֵיתוֹת בִּשְׁעַת לֵידָתָן עַל שֶׁאֵינָן זְהִירוֹת בַּנִּידָּה בַחַלָּה וּבְהַדְלָקַת הַנֵּר׃
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' בשעת לידתן. כדקאמר בגמ' שהשטן מקטרג בשעת הסכנה:
בחלה ובהדלקת הנר. הנשים נצטוו על כך כדאמר בגמרא היא איבדה חלתו של עולם שהוא האדם הראשון ועל ידה נטרד והיא כבתה נרו של עולם ושפכה דמו ולפיכך נתחייבו באלו ועוד שהאשה מצוייה בבית ומצות צרכי הבית תלויין בה:
רִבִּי פִינְחָס רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי חִייָה בַּר בָּא. כְּתִיב וְלִפְנֵ֨י אֶלְעָזָ֤ר הַכֹּהֵן֙ יַֽעֲמֹ֔ד וְשָׁ֥אַל ל֛וֹ בְּמִשְׁפַּ֥ט הָֽאוּרִ֖ים. בְסֵדֶר הָאוּרִים אֵין כָּתוּב כָּאן אֶלָּא בְּמִשְׁפַּ֥ט הָֽאוּרִ֖ים. אֶלְּא מְלַמֵּד. בְּשָׁעָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל יוֹצְאִין לַמַּלְחָמָה בֵּית דִּין שֶׁלְּמַעֲלָה יוֹשְׁבִין עֲלֵיהֶן אִם לִנְצוֹחַ אִם לְהִינָּצֵחַ. אָמַר רִבִּי חִייָא בַּר בָּא. כְּתִיב כִּֽי תֵצֵ֥א מַֽחֲנֶה֖ עַל אוֹיְבֶיךָ וְנִ֨שְׁמַרְתָּ֔ מִכֹּ֖ל דָּבָ֥ר רָֽע: הָא אִם אֵינוֹ יוֹצֵא אֵינוֹ צָרִיךְ לֵיהּ שְׁמִירָה. אֶלָּא מִיכָּן שֶׁאֵין הַשָּׂטָן מְקַטְרֵג אֶלָּא בְשָׁעַת הַסַּכָּנָה.
Pnei Moshe (non traduit)
א''צ ליה שמירה. מכל דבר רע בתמיה:
אלא במשפט האורים. ללמדינו שבשעה שישראל יוצאין למלחמה ב''ד של מעלה יושבין במשפט עליהם וכו' לפי שהוא שעת סכנה ונתעורר הדין:
אָמַר רִבִּי אַחַאי בַּר יַעֲקֹב. כְּתִיב וּקְרָאָ֤הוּ אָסוֹן֙ בַּדֶּ֨רֶךְ֙. הָא בַבַּיִת לֹא. אֶלָּא מִיכָּן שֶׁאֵין הַשָּׂטָן מְקַטְרֵג אֶלָּא בְשָׁעַת הַסַּכָּנָה.
רִבִּי בִּיסְנָא בְשֵׁם רִבִי לִייָא. כְּתִיב יוֹם צָרָ֧ה וְתוֹכֵיחָה וּנְאָצָה֭ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה. הָא יוֹם אַחֵר לֹא. אֶלָּא מִיכָּן שֶׁאֵין הַשָּׂטָן מְקַטְרֵג אֶלָּא בְשָׁעַת הַסַּכָּנָה.
רִבִּי אַייְבוֹ בַּר נַגֹּרֶי. כָּתוּב בְּ֭הִשָּׁ֣פְטוֹ יֵצֵ֣א רָשָׁ֑ע. יֵצֵא צַדִּיק אֵין כָּתוּב כָּאן אֶלָּא בְּ֭הִשָּׁ֣פְטוֹ יֵצֵ֣א רָשָׁ֑ע. אֶלָּא מִיכָּן שֶׁאֵין הַשָּׂטָן מְקַטְרֵג אֶלָּא בְשָׁעַת הַסַּכָּנָה.
Pnei Moshe (non traduit)
אלא מכא וכו'. ולפיכך אמר דוד המלך על שונאיו שבהשפטו יצא רשע גמור בדינו ע''י קטרוג השטן:
כתיב בהשפטו יצא רשע אל יצא צדיק אין כתיב כאן וכו'. כצ''ל:
אָמַר רִבִּי בָּא בַּר בִּינָה. נֶסֶר שֶׁהוּא מָתוּחַ מִגָּג לְגָג אֲפִילוּ רָחַב כַּמָּה אָסוּר לְהַלֵּךְ עָלָיו. לָמָּה. אֶלָּא מִיכָּן שֶׁאֵין הַשָּׂטָן מְקַטְרֵג אֶלָּא בְשָׁעַת הַסַּכָּנָה.
רַב אָמַר. הַיּוֹשֵׁב בָּבַיִת מְרוֹעְרָע עוֹשֶׁה מַלְאַךְ הַמָּוֶת דַנִיסְטֵיס שֶׁלּוֹ. דִּכְתִיב יַשִּׁ֤יא מָ֨וֶת ׀ עָלֵ֗ימוֹ. כְּמַה דְתֵימָר כִּֽי תַשֶּׁ֥ה בְרֵֽעֲךָ֖ מַשַּׁ֣את מְא֑וּמָה.
Pnei Moshe (non traduit)
ישיא מות עלימו. ירדו שאול חיים כי רעות במגורם בקרבם מחמת שהן יושבין ברעות במגורם ישיא מות עלימו ואין ישי אלא לשון חוב ותביעה כמה דתימר כי תשה ברעך:
דינסטים שלו. בעל חובו ובעל דינו:
אָמַר רִבִּי לֵוִי. בִּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת הַשָּׂטָן מָצוּי לְקַטְרֵג. הַמְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ בְּעַצְמוֹ. וְהַיָּשֵׁן בְּבַיִת אָפֵל לְעַצְמוֹ. וְהַמְפָרֵשׂ בַּיָּם הַגָּדוֹל. אָמַר רִבִּי יִצְחָק בַּר מַרְיוֹן. אִילוּלֵי דִכְתִיב כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְי הַנּוֹתֵ֥ן בַּיָּם֖ דָּ֑רֶךְ. כֵּיוָן שֶׁהָיָה אָדָם יוֹרֵד לְתוֹכוֹ הָיָה מֵת. וְרַבָּנִן אָֽמְרֵי. הַנּוֹתֵ֥ן בַּיָּם֖ דָּ֑רֶךְ. מִן הָעֲצֶרֶת וְעַד הֶחָג. וּבְמַ֥יִם עַזִּי֭ם נְתִיבָֽה. מִן הֶחָג וְעַד חֲנוּכָּה. רִבִּי יוֹסֵה בְרֵיהּ דְּרִבִּי תַנְחוּם דִּכְפַר אָגִין עוּבְדָא הָיָה בְּאֶסְיָא. אֲתַא בָעֵי מִיפְרוֹשׂ מִן חַגָּא וְעַד חֲנוּכְּתָא. חַמְתֵּיהּ חָדָא מַטְרוֹנָה. אָֽמְרָה לֵיהּ. כְּדוֹן מַפְרִשִׂין. אִיתְחֲמֵי לֵיהּ אֲבוֹי. וְגַם קְבוּרָ֖ה לֹֽא הָ֣יְתָה לּ֑וֹ. וְלָא שְׁמַע לָא לְדֵין וְלָא לְדֵין וַאֲזַל בַיָּמָא. רִבִּי כֹהֵן אֲחוֹי דְרִבִּי חִייָה בַּר בָּא הֲוָה פְרִישׂ. אֲתַא בָעֵי מִיפְרוֹשׂ מִן חַגָּא לַחֲנוּכְּתָא. 20a אֲמַר לַאֲחוֹי. צְלוּ עָלַי. אֲמַר לֵיהּ. אִין. דִּצְלִיתִי עֲלָךְ. אֶלָּא אִין חֲמִיתִינוֹן לְצִיבּוּר מְצַלְייָן לְמִיטְרָא לָא תִתְרַחֵץ עַל צְלוּתִי. הָא דְאַתְּ קְטִיר לוּלָבָךְ קְטוֹר רַגְלָךְ.
Pnei Moshe (non traduit)
היה מת. מחמת שינוי אויר היה אלא שהקב''ה הוא הנותן בים דרך ומ''מ שעת סכנה היא וצריך לבקשת רחמים:
בעצמו. יחידי:
והישן בבית אפל לעצמו. אבל אם יש שם נר אין קטרוג:
ורבנן אמרין וכו'. כפל הכתוב דורשין:
מן העצרת ועד החג. נקרא ים ודרך לכל היא אבל מן החג ועד חנוכה שרוחות סערה מצויין נקרא מים עזים ואין בו אלא נתיבה שאין הכל פורשין באותו הזמן:
עובדא הוה באסיא. ברופא אחד שהיה רוצה לפרוש בים אחר החג ועד חנוכה וראתה אותו מטרונה אחת ואמרה לו וכי עת עכשיו לפרוש בים וכן איתחזו ליה אביו בחלום וקרא לו הפסוק הזה וגם קבורה לא היה לו ואעפ''כ לא השגיח לא על זה ולא על זה והלך לו על הים. ובב''ר מסיים וכן הוות ליה:
הוה פרוש. היה רגיל לפרוש בים ופעם אחד רצה לפרוש בין חג לחנוכה ואמר לאחיו התפלל עלי והשיב לו הן שאתפלל עליך אלא כך אומר לך אם אתה רואה שהצבור מתפללין ואומרים בתפלתם משיב הרוח ומוריד הגשם לא תבטח על תפלתי וזה לך הסימן בעת דאתקטיר לולבך וזה מיום שביעי של ערבה שקושרין הלולב עם האגודה להניח אותו מן הצד קטור את רגלך מלילך ולפרוש על הים:
עַל שֶׁאֵינָן זְהִירוֹת בַּנִּדָּה וּבַחַלָּה וּבְהַדְלָקַת הַנֵּר: אָדָם הָרִאשׁוֹן דָּמוֹ שֶׁל עוֹלָם. דִּכְתִיב וְאֵ֖ד יַֽעֲלֶ֣ה מִן הָאָ֑רֶץ. וְגָֽרְמָה לוֹ חַוָּה מִיתָה. לְפִיכָךְ מָֽסְרוּ מִצְוַת נִדָּה לָאִשָּׁה.
Pnei Moshe (non traduit)
על שאינן זהירות וכו'. ומפרש להטעם על אלו ג' דברים שניתנו להאשה ולהזהיר אותה:
אדם הראשון דמו של עולם. כלומר תמצית משקה של העולם:
דכתי' ואיד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה וכתיב בתריה וייצר ה' אלהים את האדם לומר שאותה השקאה לצורך בריאת האדם היתה שהשקה העננים לשרות את העפר ונברא האדם כגבל הזה שנותן מים ואח''כ לש את העיסה וכך הוא נדרש בב''ר:
וּבַחַלָּה. אָדָם הָרִאשׁוֹן חַלָּה טְהוֹרָה לָעוֹלָם הָיָה. דִּכְתִיב וַיִּ֩יצֶר֩ יְי אֱלֹהִ֜ים אֶת הָֽאָדָ֗ם עָפָר֙ מִן הָ֣אֲדָמָ֔ה. וַתְייָא כַּיי דָמַר רִבִּי יוֹסֵי בַּר קַצַּרְתָּה. כֵּיוָן שֶׁהָאִשָּׁה מְקַשְׁקֶשֶׁת עִיסָּתָהּ בַּמַּיִם הִיא מַגְבְּהָת חַלָּתָהּ. וְגָֽרְמָה לוֹ חַוָּה מִיתָה. לְפִיכָךְ מָֽסְרוּ מִצְוַת חַלָּה לָאִשָּׁה.
Pnei Moshe (non traduit)
ואתייא. הא כהאי דאמר וכו' דה''נ כשנוטל העפר מן האדמה אחר שהשקה קרא הכתוב ליצירת האדם:
עפר מן האדמה. וזהו חלק וחלה מן האדמה:
וּבְהַדְלָקַת הַנֵּר׃ אָדָם הָרִאשׁוֹן נֵרוֹ שֶׁלְּעוֹלָם הָיָה. שֶׁנֶּאֱמַר נֵ֣ר אֱלֹהִים נִשְׁמַ֣ת אָדָ֑ם. וְגָֽרְמָה לוֹ חַוָּה מִיתָה. לְפִיכָךְ מָֽסְרוּ מִצְוַת הַנֵּר לָאִשָּׁה. תַּנֵּי. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. שְׁלֹשָׁה דִיבְקֵי מִיתָה מִיתָה הֵן וֹשְׁלָשְׁתָּן נִמְסְרוּ לָאִשָּׁה. וְאֵילּוּ הֵן. מִצְוַת נִידָּה וּמִצְוַת חַלָּה וּמִצְוַת הַדְלָקָה.
Pnei Moshe (non traduit)
תני. בתוספתא פ''ב שלשה דבקי מיתה שנדבקין עליה אם אינה נזהרת בהן:
משנה: שְׁלשָׁה דְבָרִים צָרִיךְ אָדָם לוֹמַר בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ עֶרֶב שַׁבָּת עִם חֲשֵׁיכָה. עִשַּׁרְתֶּן עֵירַבְתֶּן הַדְלִיקוּ אֶת הַנֵּר. סָפֵק חֲשֵׁיכָה סָפֵק אֵינוֹ חֲשֵׁיכָה אֵין מְעַשְּׁרִין אֶת הַוַּדַּאי וְאֵין מַטְבִּילִין אֶת הַכֵּלִים וְאֵין מַדְלִיקִין אֶת הַנֵּרוֹת אֲבָל מְעַשְּרִין אֶת הַדְּמַאי וּמְעָֽרְבִין וְטוֹמְנִין אֶת הַחַמִּין׃
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' שלשה דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ע''ש עם חשיכה. שאם ימהר להזכירם מבע''י יפשעו ויאמרו עדיין יש שהות. ובעי למימרינהו בניחותא כי היכי דלקבלו מיניה:
עשרתם. פירות האילן לסעודת שבת לפי שהשבת קובעת למעשר ואף אכילת ארעי אסור עד שיעשר דכתיב וקראת לשבת עונג ומכל שהו נמי הוי עונג:
ערבתם. עירובי תחומין ועירובי חצירות ובהני תרתי שייכא לשון שאלה דילמא כבר נעשו אבל בנר שהוא למראית העין לא שייך אלא לומר הדליקו:
גמ' תני. בתוספתא סוף פ''ב:
דתנינן. בפ''ג דחגיגה דאף ע''ה נאמן על הקדש ואם אמר הפרשתי בתוכה של תרומה רביעית קדש נאמן אף על התרומה מיגו דנאמן לעולם על הקדש:
דתנינן. בריש פ''ה דטהרות המביא כלי חרס לחטאת וכו' ר' יהודה אומר אף מן הבית מביא וכשר שהכל נאמנים על החטאת:
דתנינן בפ''ו דמכשירין כל הבצים בחזקת טהרה וכו' ועל כולם עם הארץ נאמן לומר טהורים הם שלא הוכשרו:
לא צורכה דלאו הדליקו את הנר עישרתן עירבתן. על סדרן הוא פריך דהרי לא היה צריך אלא כך מתחלה להזהיר על הדלקה שהיא חמורה ואחר כך לשאול על אלו שהרי יותר קלות הן דכל אלו מדברי חכמים הן ערובי תחומין וחצירות וכן מה שהשבת קובעת לאסור אף אכילת עראי עד שיעשר אינה אלא מדבריהם:
מתוך שאתה מחמיר עליו בקלה. להקדים השאלה עליהן אף הוא מחמיר על עצמו בהחמורה ויהיו זריזין לקיים מצות הדלקה קודם חשיכה:
ולמה לא אמר עשרתן אלא כל מה דהוה. ר' שמואל בר רב יצחק אכיל מן שוקא הוה אכיל כדאמר לעיל בדמאי שהיה סומך עצמו על אנשי המקום שלו שהיה נאמנין על המעשרות והיה נוהג לקנות הכל מן השוק ולא היה צריך לשאול על המעשר בביתו:
מתני' ספק חשיכה. ונכנס השבת ספק אינו חשיכה וזהו משתשקע החמה עד שיראו שלש כוכבים בינונים וזהו הזמן הנקרא בין השמשות בכל מקום והוא ספק מן היום וספק מן הלילה ודנין בו להחמיר בכ''מ ומשיראו ג' כוכבים בינונים שאינן לא גדולים הנראים בעוד יום ולא קטנים שאינן נראין אלא בלילה הרי זה לילה ודאי:
אין מעשרין את הודאי. טבל ואע''פ שתיקון המעשרות אפי' בשבת אינו אלא משום שבות קסבר האי תנא דדבר שהיא משום שבות גזרו אף בין השמשות אבל אנן קי''ל דכל דבר שהיא משום שבות לא גזרו עליו בין השמשות ואין מטבילין את הכלים דהוי כמתקן את הכלים ואית ביה נמי משום שבות:
ואין מדליקין את הנרות. זהו לכ''ע אסור דהוי ספיקא דאוריית':
אבל מעשרין את הדמאי. דאינו אלא משום ספק ואמרי' נמי רוב ע''ה מעשרין הן:
ומערבין עירובי חצירות שהן מדרבנן לגמרי אבל עירובי תחומין אע''פ שהן ג''כ מדרבנן מ''מ הואיל ויש להן סמך מן הכתוב דכתיב אל יצא גזרו שלא לערב בין השמשות:
וטומנין את החמין. אפי' בדבר המוסיף הבל לפי שסתם קדירות בין השמשות רותחות הן וכלומר שכבר נרתחו ונחו הן מבעבוען וכיון שנחו שוב אין רותחין יותר:
הלכה: מתני'. שְׁלשָׁה דְבָרִים צָרִיךְ אָדָם לוֹמַר בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ כול'. תַּנֵּי. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. הִילְכוֹת הַקּוֹדֶשׁ וְחַטָּאוֹת וְהֶכְשֵׁירוֹת הֵן הֵן גּוּפֵי הֲלָכוֹת. וּשְׁלָשְׁתָּן נִמְסְרוּ לְעַמֵּי הָאָרֶץ. הִילְכוֹת הַקּוֹדֶשׁ. דְּתַנִּינָן. וְאִם אָמַר. הִפְרַשְׁתִּי לְתוֹכָהּ רְבִיעִית קוֹדֶשׁ. נֶאֱמָן. חַטָּאוֹת. דְּתַנִּינָן. הַכֹּל נֶאֱמָנִים עַל חַטָּאת. הֶכְשֵׁירוֹת. דְּתַנִּינָן. וְעַל כּוּלָּן עַם הָאָרֶץ נֶאֱמָנִין לוֹמַר טְהוֹרִין הֵן. לָא צוֹרְכָה דְלָאו. הַדְלִיקוּ אֶת הַנֵּר. עִישַּרְתֶּן וְעֵירַבְתֶּן הִדְלִיקוּ. אָמַר רִבִּי חִייָא בַּר אַבָּא. מְתּוֹךְ שֶׁאַתָּה מַחְמִיר מעָלָיו בְּקַלָּה אַף הוּא מַחְמִיר עַל עַצְמוֹ בַחֲמוּרָה. אָמַר רִבִּי חַגַּיי. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק הֲיָה מְפַקֵּד גַּו בֵּיתֵיהּ. עֵירַבְתֶּן הַדְלִיקוּ אֶת הַנֵּר. וְלָמָּה לֹא אָמַר. עִישַּרְתֶּן. אֶלָּא כָל מַה דַהֲוָה אֲכִיל. מִן שׁוקָה הֲוָה אֲכִיל.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' מעשה וכו' הנחת מנות הנר שהיא שבות. כלומר שעכשיו אינה אלא משום שבות ואם תניח עד שחשיכה חייבין עליו כרת:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source